1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נויטל) מיום 3.3.2008 לפיה דחה בית המשפט את בקשת המדינה להאריך את פסילת רישיון הנהיגה של המשיבה עד תום ההליכים בעניינה. הבקשה נדחתה על הסף, משום שבית המשפט סבר שידיו כבולות ואין הוא יכול בפן המשפטי להיעתר לה. מסקנתי היא כי בית המשפט שגה בקביעתו זו ואני מחליטה להחזיר אליו את התיק לשם דיון בבקשה להארכת תקופת הפסילה לגופה.
2. ביום 3.5.2007 הוגש כתב אישום כנגד המשיבה ובו יוחסה לה עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.2.2007 בשעה 13:24 לערך נהגה המשיבה ברכב משא מסוג וולוו ברח' קפלן בפתח תקווה בנתיב הימני ביותר. לאחר שחלפה המשיבה על פני מעבר חצייה מרחק של כ-7.8 מטרים, עצרה היא את רכבה והחלה בנסיעה לאחור כנגד כיוון התנועה, וזאת על מנת לקנות דבר מה בקיוסק סמוך. באותה עת, חצתה המנוחה, פולה פאולינה לריאה, את הכביש בהליכה במעבר החצייה. תוך כדי נסיעתה לאחור, כך נטען, פגעה המשיבה במנוחה עם חלקו האחורי של רכבה באמצעו של הנתיב הימני, על מעבר החצייה. כתוצאה נפגעה המנוחה באופן קשה כך שנגרמה לה פגיעה רב מערכתית בחזה שמאל, יד שמאל וחבלה קשה בראש. המנוחה פונתה לבית החולים ולאחר כ-13 שעות נפטרה מפצעיה. במעשיה אלה, טוענת העוררת, נהגה המשיבה בפזיזות ומתוך אדישות לתוצאות מעשיה, תוך שהיא נוטלת סיכון בלתי סביר למשתמשים בדרך, ובכך גרמה למותה של המנוחה.
למחרת האירוע, נפסל רישיון הנהיגה של המשיבה מינהלית עד ליום 6.5.2007. עם הגשת כתב האישום, ביום 3.5.2007, הוגשה בקשה לפסילת רישיון המשיבה עד לתום ההליכים נגדה. ביום 19.7.2007 דן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נגה אהד) בבקשה, הורה על פסילת רישיון הנהיגה עד תום ההליכים וקצב את תקופת הפסילה ל-12 חודשים מהיום בו נפסל הרישיון לראשונה, דהיינו עד יום 4.2.2008. בהחלטתו ציין בית המשפט כי לאחר שהודיע עמדתו לצדדים בתום הדיון, הסכימו באי כוח הצדדים לקציבת תקופת הפסילה. בא כוח העוררת הסכים לקציבת התקופה כאמור בכפוף לכך שתישמר למדינה הזכות להגיש בקשה נוספת לפני תום תקופת הפסילה ובא כוח המשיבה הסכים לקציבה בכפוף לכך שתישמר זכותו להתנגד לבקשה הנוספת של המדינה, אם תוגש. ואכן, ביום 9.1.2008 הגישה העוררת בקשה נוספת להארכת פסילת הרישיון עד תום ההליכים, לפי סעיף 47(ט) ביחד עם סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. לאחר דחיות מספר, במסגרתן ניתנה הסכמת המשיבה להארכת הפסילה בהתאם, נדונה ביום 3.3.2008 בקשתה הנוספת של העוררת להאריך את תקופת הפסילה עד תום ההליכים.
בית המשפט (השופט ג' נויטל) החליט כאמור לדחות את הבקשה בלי לדון בה לגופו של עניין וקבע כי על אף שיש טעם בחלק מטענות העוררת בעניין מסוכנות המשיבה, הרי ש"ידיו כבולות" ואין מנוס מדחיית הבקשה. המדינה, כך נקבע, כבר פנתה בבקשה להאריך את תקופת הפסילה לפי סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה ובית המשפט הכריע בה בהחלטתו הנזכרת מיום 19.7.2007, ולפיכך אין אפשרות להורות על הארכה נוספת. בית המשפט הוסיף כי ההחלטה האמורה ניתנה לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בתיק החקירה ולא בעקבות הסכמת הצדדים וממילא לא נשמרה כל זכות למי מהצדדים להגיש בקשת הארכה נוספת או להתנגד לה, אם תוגש. עוד קבע בית המשפט כי הבקשה המאוחרת זהה לזו הראשונה בה הכריע כבר בית המשפט ביום 19.7.2007, מלבד תוספות הנוגעות להליך המשפטי שאינן משנות את מהותה.
בית המשפט דחה גם את טענת המשיבה לפיה יש ליתן משקל לרוח סעיף 46ב לפקודת התעבורה שנכנס לתוקף ביום 1.8.2007 ולפיו יורה בית המשפט על פסילת רישיונו של מי שמואשם בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם עד למתן פסק דין בעניינו. אין מחלוקת, כך ציין בית המשפט, כי הסעיף האמור, שנכנס לתוקף לאחר האירוע המתואר בכתב האישום, אינו חל על העניין דנן. מקום בו סמכות זו אינה נתונה בידי בית המשפט, כך נקבע, אין להורות על הארכת תקופת הפסילה, ולו על פי רוח התיקון, וזאת בשים לב לעובדה שהחלטה לגופו של עניין, כאמור, כבר ניתנה.
בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי נוכח העובדה שהעוררת כבר פנתה בבקשה להאריך את תקופת הפסילה לפי סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה ובית המשפט הכריע בבקשה לגופה, הרי "שידיו כבולות" והוא אינו יכול להורות על הארכה נוספת. לכך לא אוכל להסכים. סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה קובע כך:
"עברו ששה חודשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי סעיפים 46 או 47 ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל- בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת"
אכן - בפרשת חינוואי (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 812 (2000)) עמד השופט חשין על ההכרח לקצוב את תקופת הפסילה. ואולם, בית משפט זה כבר קבע, במספר הזדמנויות, כי בית משפט רשאי להאריך תקופת פסילה של רישיון נהיגה שנקצבה בהחלטה קודמת על ידי מתן החלטה נוספת בה תיקבע תקופה קצובה נוספת לפסילה, אם מצא שיש לכך הצדקה (בש"פ 6092/01 בן שמואל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.8.2001); בש"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(5) 481 (2004); בש"פ 11063/05 גוטמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.12.2005); בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.9.2005); בש"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.5.2004). בהחלטתי ב-בש"פ 5388/01 רבינוביץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.8.2001) השוותי את סמכות הארכת תקופת הפסילה לסמכות לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, וציינתי כי הסמכות להאריך פסילת רישיון נהיגה מסורה לבית המשפט של ערכאה ראשונה. עיננו הרואות, אין כל מניעה כי בית המשפט המחוזי ידון בבקשה להארכת תקופת הפסילה שנקצבה בהחלטה הקודמת מיום 19.7.2007 לגופו של עניין.
העובדה שקיימת אפשרות לעיון חוזר בהחלטה מעין זו איננה שוללת את הסמכות לחזור ולהאריך את תקופת הפסילה לבקשת המדינה. האפשרות לעיון חוזר, כמו בענייני מעצר, מקנה אפשרות למי שנפסק נגדו לבקש לשנות את ההחלטה עם שינוי הנסיבות.
הצדדים הסכימו כי סעיף 46ב לפקודת התעבורה, שכאמור נכנס לתוקפו לאחר האירוע המתואר בכתב האישום, אינו חל על העניין שבפנינו. לפיכך, ובשים לב למסקנה אליה הגעתי, לא ראיתי מקום להידרש לטענת המדינה בעניין זה.
אשר על כן, אני מורה על החזרת הדיון בבקשה להארכת פסילת רישיון הנהיגה של המשיבה עד תום ההליכים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט ידון בה לגופו של עניין. הפסילה תעמוד בעינה למשך 15 ימים נוספים כדי לאפשר לבית המשפט לדון וליתן החלטה חדשה.
ניתנה היום, ב' אדר ב, תשס"ח (9.3.2008).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עע
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il